<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ד</h1>
<h2>דף ה.</h2>
אסרו חכמים זכרם לברכה לארוסה אע"פ שנתקדשה לאכל בתרומה עד שתכנס לחופה גזירה שמא יתנו לה תרומה בעודה בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה והם זרים כך פשוט בכתובות ובכמה דוכתי. ועוד פשוט אפילו שהוא בענין שחייב במזונותיה או שיירשנה אם תמות.
<h2>דף מה:</h2>
קטנה שנתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת אמ' רב אוכלת בתרומה אם הוא כהן עד שיבא אביה וימחה ורב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה הוה עובדא וחש לה להא דרב אשי פשוט. כתב רי"ף איכא מ"ד הלכתא כרב דהא לא אמרינן דהדר ביה רב, ואיכא מ"ד כיון דחש לה רב הלכתא היא והכי מסתבר, וכן פסק רב עמרם. ועוד פשוט ואם נתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעתו [ואביה] כאן אוכל[ת] בתרומה. ור"ח כתב כרב, וכן ר"ת.
<h2>דף נח:</h2>
בכל מקום שאמרו חכמים מקודשת ודאי כמו שתמצא בדין קדושין אוכלת תרומה אם הוא כהן, ובכל מקום שאמרו מקודשת מספק אינה אוכלת בתרומה, ובכל מקום שאמרו מקודשת לראשון או לשני אם אותו שנתקדש' לו הוא כהן אוכלת בתרומה, ודוקא שאינה צריכה גט משניהם, אבל לפטרה לעלמא צריכה גט משניהם אינה אוכלת בתרומ' לא מזה ולא מזה כך פשוט בקדושין.
